ביאור:אסתר ד ז

אסתר ד ז: "וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ, וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים [בַּיְּהוּדִים] לְאַבְּדָם."

תרגום ויקיטקסט: מרדכי סיפר להתך את כל מה שקרה לו (שהמן רוצה להרגו), ואת פרשת ה-10000 כיכר כסף שהמן הבטיח להעביר לגנזי (אוצרות) המלך בתמורה לרשות לאבד את היהודים.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ד ז.

מרדכי מודיע לאסתר

מרדכי הודיע לאסתר על שתי צרות: הצרה האישית שלו, והצרה של כל עם ישראל.

את כל אשר קרהו - זו הצרה האישית שלו: הוא הסתכסך עם המן, סירב להשתחוות לו, וכתוצאה מכך המן החליט להרגו, ולכן גם אינו יכול להיכנס לתוך הארמון.

ואת פרשת הכסף - זו הצרה של כל עם ישראל: המן הבטיח לתת למלך 10000 כיכר כסף בתמורה לרשיון להשמיד את כל היהודים.

וחכמי המדרש פירשו, שהמילה קרהו רומזת לעמלק, (דברים כה יח): "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ" (אסתר רבה ח ה). מרדכי רומז לאסתר, שהסכסוך הנוכחי הוא חלק מהסכסוך הנצחי בין ישראל לבין עמלק.

וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ

לאחר אישור פקודת המיסים שנכנסה לתוקף מיד ופרסום פקודת ההרג, מרדכי חשש שהמן ינצל את פקודת המיסים לקבל את אישור המלך להורגו מיד כנציג ומנהיג העם שאינו משלם מיסים (אפילו ללא הזכרת שמו), ולא יחכה אחד-עשר חודשים ליום ההריגה. לכן, מרדכי פעל במהירות. הוא התאבל כדי למשוך את תשומת-ליבה של אסתר, כדי להעביר לה בדחיפות את החדשות. אסתר הראתה דאגה למרדכי.

(אסתר ד א): "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה", וכאן הכתוב מספר שמרדכי אמר לאסתר את כל אשר קרהו. בהשך מרדכי בפרוש חוזר על דברי המן בצורה לא מדויקת, ואסתר לא מגיבה על כל אשר קרהו, לכן ניתן לחשוב שהוא לא סיפר לה את ענין סרובו להשתחוות להמן, כי התך היה עלול לדוח למלך על הסכסוך וזלזול בכבוד פקודת המלך. אולם אסתר מזמינה את המלך והמן בלבד למשתה, מכאן שמרדכי סיפר לה על עליתו של המן להיות "הקרוב" למלך (אסתר א יד), ועל מנהגו החדש של המלך לשבת במשתה יין עם המן (אסתר ג טו).

וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים (בַּיְּהוּדִים) לְאַבְּדָם

מרדכי העביר לאסתר את פתשגן כתב-הדת (אסתר ד ח) וגם דיווח לה על הצעת המן בעניין "פרשת הכסף, אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך ביהודים לאבדם" (אסתר ד ז), וזאת למרות שבשיחה לא הוזכרו היהודים והמן לא הציע לשלם ישירות למלך סכום מוגזם.

מרדכי אמר שהמן הציע לתת כסף למלך, אבל הוא לא אמר שהמלך קיבל או הסכים לקבל. מרדכי היה מדויק מאוד, אולם הרושם היה שהמלך לקח את הכסף כשוחד ולכן אישר את פקודת ההרג.

עם-זאת, הוא השמיט פרטים כדי להדגיש רק את הנקודות החשובות (מרדכי בהודעתו השמיט מדברי המן את המידע שלהלן: א. שיש עם מפוזר בממלכה שלא עושה את חוקי המלך, ושאין שווה למלך להניחו; ב. שהסכום המדובר הוא 10,000 ככרות כסף, ושהכסף ישולם לעושי-המלאכה.)

. מרדכי צפה את פחדה של אסתר להסתכן בהגשת עזרה לעמה, ורצה שהיא תדאג, בנוסף לעמה, גם לנפשה שלה, כאילו שהמן הציע שוחד והמלך קיבלהו ואישר לפגוע ביהודים. מרדכי בחר להציג את המצב בצורה זו גם כדי למנוע מהתך להבין שהיה ניגוד בין אישור המלך ופקודת המן. עצם העובדה שמרדכי, שלא היה שותף לשיחה, ידע אודות הכסף (שלא נכתב בפתשגן כתב-הדת), וציטט את המילים המיוחדות "לאבדם" ו"לשקול" שבהם השתמש המן, מראה שאמנם היו לו מרגלים בחדר המלך והוא ידע הכל.

מקורות

נלקח מ- מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2013